שילוב מדיטציות בחיי היומיום 

"אהבה בעבר אינה אלה זיכרון.

אהבה בעתיד אינה אלה אשליה.

רק כאן ועכשיו ביכולתנו לאהוב אהבת אמת"

(בודהא)

כתב: תמיר אשמן

במשך שנים רבות אני מתרגל טכניקות מדיטציה שונות. אני מתרגל אומנות לחימה הנקראת - טאי צי שזה סוג של מדיטציה בתנועה, אני מתרגל מדיטציית ויפסאנה כפי שלימד אותי גוונקה, מדיטציות ריכוז המשלבות הקשבה לנשימה ועוד טכניקות לאימון התודעה.

לפני שהפכתי לאיש משפחה, היה לי קל למצוא זמן לתרגל.  הייתי מוצא שעות רבות במהלך היום כדי להתאמן באופן עקבי בטכניקות השונות. בימים טובים הייתי מתאמן שעתיים ואפילו שלוש. התמורה להתמסרות זו הייתה גדולה ובעיני ,לא באמת ניתנת לתיאור מילולי. הייתי בהרבה יותר מאוזן, נעתי במרחב עם הרבה פחות מאמץ, הנשימה שלי הייתה טובה יותר, הגוף שלי החזיק פחות מתח, מפרקי גופי היו גמישים יחסית ועוד. אבל זה לא עד הסוף מתאר את הדבר הכי חשוב שהרווחתי מתרגולים אלו וזאת חוויה של התפייסות ואינטימיות עם גופי ונפשי, את זה קשה לתאר.

לפני כשש שנים בערך הופיע בחיינו בתנו הבכורה ואחריה עוד בת ואחריה עוד תינוק. בקיצור נהפכנו לקבוצה -  מקסימה, תובענית ואינטנסיבית כמו שילדים בריאים ושמחים יכולים להיות.

התקופה שבה תרגלתי שעות את הטכניקות נהפכה לסוג של געגוע. כמו התבוננות על נוף מרוחק, עורג לפגישות הרבות שקיימתי עם עצמי וגופי ולתחושת האינטימית שהסתובבתי איתה.

לאחר שהבנתי והשלמתי כי אין תקווה שתקופה שכזו יכולה לשוב, לפחות לא כרגע,. פיתחתי לעצמי טכניקות אחרות המותאמות יותר לאיש משפחה עם ילדים קטנים. במאמר זה אני מנסה להציג אותן. כיצד לקחת פעולות חולין וליצוק לתוכן משמעות כמעט טקסית ובכך לא להתייחס לדברים כמובנים מאליהם.

מוזרות ככל שיישמעו, אני מוצא בטכניקות אלה ערך רב. כמו שבודהא לימד- "לחיות כל פעולה במלואה כאילו זאת הייתה פעולתנו האחרונה".

 מדיטציית בישול -

גם אם אהבת הבישול רחוקה מכם וזהו כורח המציאות המשפחתית/יומיומית שלכם , חשוב להקפיד להכין את האוכל מתוך התכוונות להזנה בריאה וטובה של הנפשות אליהן האוכל ממוען - גם אם זה לעצמכם בלבד.

להקשיב לקצב הנשימה תוך כדי תהליך הבישול , להשתדל לנשום מהבטן, להקשיב לגוף , לשמור על ברכיים מעט כפופות, וקודקוד הראש כמו מוחזק עי חוט גמיש מהתקרה. הידיים רפויות ולשאוף שיבצעו את פעולות החיתוך בנחישות מתוך הרגשת הסכין אך ללא מאמץ. לדמיין תוך כדי בישול את האנשים האהובים לך  ולהכניס לאוכל הרבה מחשבות טובות ואוהבות. לא לבשל במצב שכועסים על מישהו מהמשפחה  או כשיש מחשבות מאוד שליליות.

להתייחס לתהליך הבישול כמו מסא'ג לאנשים קרובים , חשוב ובריא ללוש את האוכל גם עם לא מדובר בבצק, לערבב עם הידיים,  למעוך עם הידיים, להוסיף תבלינים דרך הידיים, לסחוט לימון ולסננו דרך הידיים.

 מדיטאציית אכילה ?

 יוצרים את הזמן הנכון לאכילה. חשוב לארגן סביבה שקטה ונקייה כמה שניתן מגירויים. קריטי הוא,  שזמן הארוחה נקבע  מתוך תחושת רעב גוף ברורה- בחירה זו מסייעת לנו להשיב את יכולתנו להקשיב לתחושת הגוף ולמסריו. האוכל מונח על השולחן. מסתכלים על יופיו של האוכל, מריחים את מגוון ריחותיו, מרשים לעצמנו להרגיש הודיה מהשפע שניתן לנו ברגע זה. מקשיבים לנוכחות הנשימה, מקשיבים לגוף, ולוקחים ביס. נכנסים לתהליך הלעיסה. עוזר לדמיין  איך גמל המוצא תבן במדבר מרגיש ולדמיין את לעיסותיו. לועסים ושואפים להאט את קצב הלעיסה. מקשיבים לבליעות, לתנועת האוכל לתוכנו, מרגישים את הבטן, את הקיבה, נושמים וביס נוסף וחוזר חלילה. ככל שמתרגלים טכניקה זו ואוכלים מתוך רעב, אנחנו מגלים את תחושת השובע. את הרגע הזה שהקיבה שלנו אומרת לנו די -  חוכמתו הבסיסית של תינוק יונק. אנחנו חוזרים  לסמוך על הגוף.

בטכניקה זו השתמשתי לפני כעשר שנים בערך, אז שקלתי 110 קג,  בתקופה זו מערכת היחסים שלי עם האכילה הייתה שונה לחלוטין, לא ידעתי מה הוא רעב.  בדיעבד , אני יכול לומר שפחדתי מאוד מתחושת הרעב והריקנות.  לא העזתי להגיע לשם, והתייחסתי לאוכל כפיצוי ונחמה. היום אני כבר שנים רבות  נע במרחב מוגן של  88-94 ק"ג. יש לי משקל של תקופת החורף, ויש משקל של תקופת הקיץ, ויש לי משקל מיוחד בכל פעם שזוגתי נכנסת להריון.  

מדיטציית נשימה ?

מדיטציה זו נקראת  טכניקת 'אנאפאנה' והיא בת 2500 שנה, לימד אותה בודהא בכבודו ובעצמו. זו טכניקה בסיסית ביותר , אני מתרגל טכניקה זו כבר שבע שנים. כל הנדרש זה להעביר את תשומת הלב לאזור שמתחת לנחיריים, ולהקשיב לתחושת הנשימה באזור המצומצם שבין האף והפה. דפנות הנחיריים והאזור שמתחת לאף , אלו אזורים שיחסית קל לחוש בהם תחושה. אנחנו פשוט מתרכזים ומקשיבים לתהליך הנשימה. מרשים למחשבה רק לתאר לנו את מה שהיא חשה. לדוגמא - "עכשיו אוויר נכנס לתוכי, עכשיו אוויר יוצא מתוכי. עכשיו אוויר קר נכנס עכשיו אויר חמים יוצא, עכשיו נכנס אויר מהנחיר הימני שלי,  אני צריך להעביר טסט לאוטו מחר, איזה בעסה, בזבוז של שעתיים לפחות, אופס שכחתי להקשיב לנשימה, אוויר נכנס , אוויר יוצא, וואי איך בא לי פיצה, מדמיין פיצה בדמיון, בצק דק כזה קריספי, עם מנה כפולה של מוצרלה, צולל,  חולפים להם כמה דקות של שכחה עצמית, של היסחפות בתוך זרם התודעה של עצמי, מתעורר, קצת עם תחושת רעב, איפה הייתי, אהה , ואופס שכחתי שאני נושם, אוויר נכנס אוויר יוצא, אוויר קר נכנס , אוויר חם יוצא...".

אני יכול לחתום באחריות מלאה , מי שיכניס עשר דקות של תרגול כזה בבוקר, ועשר דקות כאלו בסוף יום. חייו ישתנו. ערנותכם תעלה באופן מורגש, יכולת הריכוז וההקשבה ישתפרו גם הן. פחות מצבים של התקפי דאגה, פחות רגשות אשם, ניהול יעיל יותר של רגש הכעס ואולי הכי חשוב, לומדים להאט את קצב המחשבות ולהקשיב למרחב הנוצר בין מחשבה למחשבה. במרחב זה של ריקות מפכפכת האהבה.

התנאי היחידי הוא- משמעת בתרגול,  מחויבות לתהליך, בודהא קרא לזה 'אדאטן'  שמשמעותו החלטה נחושה.

התחילו בעשר דק' של תרגול בו אתם יושבים בצורה נחושה ללא תזוזת הגוף. לא לשנות שום תנוחה, לא לגרד אפילו עם יתוש יושב לנו על קצה האף. שום תנועה מודעת. לאט לאט נסו להגיע לשעה שלמה של ישיבה "מפוסלת" ואז התרגול נעשה יותר משמעותי ומעניין . התכוונות זו משפרת את יכולתנו להכיל מצבים בחיינו  ולצאת מהאימפולסיביות (תגובתיות) . כפי שהיטיב בודהא לנסח - 

   LEARN TO RESPOND, NOT REACT ' '    ובעברית " לימדו כיצד להיענות, לא כיצד להגיב"

ככל שנתרגל זאת, נהיה נוכחים יותר בחיינו ונשתחרר מאשליית שלטון המחשבות. כפי שנכתב  בספר תהילים פרק צד - "וכסילים, מתי תשכילו... ה' יודע מחשבות אדם: כי-המה הבל" (פס' ח..יא).

מדיטציה לפיתוח החמלה והאמפטיה-

טכניקה זו אני מלמד גברים רבים הסובלים מהתנהגות אלימה. והיא בעיני המתגמלת ביותר . זאת טכניקה של דמיון מודרך והיא יעילה ומרגשת. רצוי לעשות אותה בסוף יום, בסמוך לשינה.

מוצאים מקום נוח לשבת או לשכב כמה דקות בשקט. עוצמים את העיניים ומרפים. נזכרים בפניה של דמות קרובה בחיינו ומדמיינים, איפה היא נמצאת עכשיו. מה היא אולי עושה כרגע. נזמין להיזכר מקרוב בפניה ונתבונן בבואתה המשתקפת בשקט. נקשיב למחשבות שלנו ונעיז להסתכל לדמות עמוק לתוך עיניה. נרשה לנו לרגע לצלול לנשמתה, להכיר בהתקיימותה, להעיז לראות את כאבה, את אהבתה, את השתדלותה. נבקש לפתוח את לבנו כלפיה, לבקש, לסלוח, להודות, לחבק בדמיון או לשקול לדמיין הנחת יד מעודדת על כתפה. 

בודהא אמר ?

 "הלב הוא כמו גן: ניתן לגדל בו חמלה או תיעוב, איבה או אהבה. אילו זרעים תזרעו בו?"

ורבי עקיבא אמר- "ואהבת לרעך כמוך"

***הערת המחבר: מניסיוני, קשה ללמוד טכניקות התבוננות ומדיטציה דרך קריאה והתכתבות. אני למדתי ועדיין רוכש טכניקות ממורים טובים. מי שסקרן ללמוד יותר ולהתנסות בטכניקות המדוברות במאמר מוזמן ליצור איתי קשר .